פסק-דין בתיק ע"פ 21693-12-10

המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת (ת"פ 5699-08-07), לפי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, הנושא שני אישומים שעניינם עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף") ופקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

על פי כתב האישום המתוקן, המערער הינו קבלן לעבודות בניין ונרשם כ"עוסק מורשה" לצרכי מע"מ. המערער פתח תיק ברשויות מע"מ בספטמבר 2001 ומספרו 029168630. תיק השומה של המערער במס הכנסה התנהל במשרדי פקיד שומה צפת.

מעובדות האישום הראשון עולה כי בחקירת רשויות מע"מ התגלה שבמהלך התקופה מ-1/02 עד 10/03 ניהל המערער ספרי חשבונות כוזבים, ורשם בספריו תשלומים בגין 37 חשבוניות מס שלא הוצאו לו כדין בסך 3,120,618 ש"ח והמס בגינם 556,217 ש"ח. על פי הנטען, במהלך התקופה 1/02 עד 10/03 מסר המערער דו"חות תקופתיים כוזבים לרשויות מע"מ, בהם כלל את חשבוניות ההוצאה המפורטות לעיל וניכה מס תשומות בסך 560,889 ש"ח, בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף. במעשיו המתוארים לעיל, ניהל המערער ספרי חשבונות כוזבים ומסר דו"חות תקופתיים כוזבים למע"מ, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: הכין, ניהל או הרשה לאחר לנהל פנקסי חשבונות כוזבים, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף; ניכה מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, 37 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף; מסר ידיעה כוזבת או מסר דו"ח הכולל ידיעה כאמור, 12 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף.

על פי האישום השני, בשנים 2002-2003 הגיש המערער דו"חות כוזבים למשרדי פקיד השומה, בכך שדיווח על הוצאות פיקטיביות בסך כולל של 406,159 ש"ח. במעשיו אלה, ניהל המערער ספרי חשבונות כוזבים והשתמש במרמה במטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה.

בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: קיום פנקסי חשבונות כוזבים, עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; שימוש במרמה, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

בית המשפט קמא (כב' השופט דורון פורת), גזר על המערער מאסר לתקופה של 32 חודשים, מהם 20 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, שלא יעבור ויורשע במשך 3 שנים, על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב האישום. כמו כן, השית בית המשפט קמא על המערער קנס בסך של 100,000 ש"ח, שישולם ב- 25 תשלומים חודשיים שווים, או שנתיים מאסר תמורתו.

המערער מלין על כך שבין השנים 2004-2005 נחקר פעמיים - פעם אחת במשרדי חקירות פקיד השומה חיפה והצפון בהתייחס לעבירות על פקודת מס הכנסה, ופעם נוספת במשרד חקירות מע"מ חיפה והצפון. לטענתו, רק כעבור למעלה משנתיים הוגש נגדו כתב אישום ביום 26/8/07.

בטרם גזר את הדין, ראה בית המשפט קמא לשלוח את המערער לממונה על עבודות השירות. לטענת המערער, הדבר יצר אצלו צפייה כי כך יהיה, או, לפחות, כי תוטל עליו תקופת מאסר מקבילה לעונש המקסימאלי שאותו ניתן לרצות בעבודות שירות, בייחוד לאחר שנבדק ונמצא מתאים לריצוי עבודות שירות, ואף נקבע לו מקום לצורך כך ומועד התחלה לריצוי עבודות השירות. לטענת המערער, החלטת בית המשפט להפנות אותו לקבלת חוות דעת הממונה הינה בבחינת חלק מקדמי ובלתי נפרד מגזר הדין. נטען כי הטלת מאסר בפועל לתקופה כה ממושכת מהווה הפרת הבטחה שלטונית או סטייה מקביעה משפטית.

המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא משסטה בצורה ניכרת מהפסיקה הנהוגה, הן לאור הסרת המחדל והן בהתחשב בהחלטה המפנה את המערער לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. המערער מתייחס לפסקי הדין המאוזכרים בגזר הדין של בית המשפט קמא ומאבחן אותם מהמקרה בו עסקינן. לטענת המערער, בכך שבית המשפט קמא סטה באופן חריג מעיקרון אחידות הענישה, הפלה אותו אל מול עבריינים דומים.

המערער מוסיף וטוען כי הוא הביע חרטה על מעשיו, דבר שהתבטא בהסרת המחדלים, גיוס כספים מכל מקום אפשרי, נטילת הלוואות ומימוש נכסים, ותשלום כל הכסף לאוצר המדינה, בתוספת ריבית והצמדה. (טענה שהתבררה כלא מדויקת כפי שעוד יובהר בהמשך).

עוד טוען המערער כי מעיון בכתב האישום המתוקן בשנית עולה שהעובדות באישום השני נבלעות בתוך העבירות באישום הראשון. על פי הנטען, מדובר באותם מעשים שהובילו לפגיעה בשתי הוראות חיקוק.

כמו כן, טוען המערער כי גובה הגזילה ועיכוב כספי הציבור עומד על סך של כ-560,000 ש"ח עבור מע"מ וסך של כ-100,000 ש"ח בגין המחדלים באישום השני. לטענתו, מדובר - יחסית - בסכום גזילה שאינו גדול במיוחד. בנוסף, לטענת המערער, יש לקחת בחשבון שסכום הגזילה והעיכוב הוחזר לאוצר המדינה בתוספת ריבית והצמדה ותוך הבעת חרטה אמיתית וחיסכון בזמן שיפוטי יקר. 

בנוסף, טוען המערער כי הינו אב למשפחה בת 5 נפשות (שלושה ילדים), וכי הינו מפרנס יחיד למשפחתו. בנוסף, מדגיש המערער כי הינו אדם נורמטיבי ואין לו עבר פלילי, וכי מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן ועד היום, לא עבר כל עבירה נוספת. עוד מבהיר המערער כי לאור הסרת המחדל, הפך לאדם חסר אמצעים כספיים, ולמעשה לא יוכל לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו בגזר הדין, דבר שיוביל לכך שייאסר לתקופה כוללת של 44 חודשים. על פי הנטען, מדובר בהטלת קנס גבוה (ותקופת מאסר גבוהה במקרה והקנס לא ישולם), שאינו תואם את חומרת העבירות שבוצעו וסוטה משמעותית מרמת הענישה המקובלת.

עוד מוסיף המערער וטוען כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות ועד היום, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב.

זאת ועוד, המערער מעלה טענת "הגנה מן הצדק", הן לנוכח הפגיעה בעיקרון השוויון והן בשל אי הטלת כופר על המערער. לעניין הכופר, טוען המערער כי הגיש בקשה לכופר בעבר אשר נדחתה על ידי רשויות המס. המערער מוסיף וטוען כי קיימות החלטות של ועדות כופר לגבי מקרים חמורים בהרבה, בהם קיבלו חשודים אפשרות לשלם כופר ולא ננקט נגדם כל הליך. לפיכך, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משלא קבע כי המערער אכן הופלה מול עברייני מס אחרים, שלא הוגש נגדם כתב אישום. לחלופין, נטען כי במידה ועובדות כתב האישום המתוקן בשנית היו מובאות בפני ועדת הכופר (להבדיל מעובדות כתב האישום המקורי), כי אז סיכוייו של המערער להטלת כופר היו גבוהים ולא היה מוטל עליו כל מאסר.

כחלק מטענת "הגנה מן הצדק", מוסיף המערער וטוען כי היה לו שותף בביצוע העבירות, בורהאן קדמאני, שחלק ניכר מהעדויות בתיק התייחסו אליו, ועל אף זאת לא הוגש נגדו כל הליך. המערער מדגיש כי קדמאני היה זה שיזם את הקמת העסק, הוא זה שביקש את רישומו על שם המערער והוא היה הדומיננטי בו. בנוסף, נטען כי על אף היותם של בורהאן ובשאר קדמאני מנהלים פעילים ודומיננטיים בעסק, ועל אף שהראיות מצביעות על כך שהם ביצעו את העבירות, כתב האישום הוגש נגד המערער בלבד. נטען כי בית המשפט קמא הסתמך על הצהרת התובע לפיה אין בראיות כדי להוביל לכתב אישום, מבלי להתייחס לגופן של הטענות. לטענת המערער מדובר באכיפה בררנית הפוגעת קשות בעיקרון השוויון, ומשכך, יש להחיל את הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" תוך הקלה בעונש שהושת על המערער.

בנוסף, טוען המערער כי הוא נמצא בהליך שיקום מבחינה כלכלית ועובד מזה שנים כשכיר, כך שהאינטרס הציבורי לא יצא נשכר אם תקופת המאסר שנגזרה עליו תעצור את הליך שיקומו. לדידו, שגה בית המשפט קמא משלא ביקש תסקיר מבחן בטרם גזר על המערער מאסר בפועל, בהתחשב בכך שקיים יסוד לקבוע ששליחת המערער למאסר לתקופה ממושכת עלולה להזיק לבני משפחתו לנוכח העובדה כי עול פרנסת המשפחה מוטל על המערער.

מנגד, לטענת ב"כ המשיבה, יש לדחות את הערעור.